איזה צד של ההיסטוריה אנחנו מעדיפים בישראל?

כל פעם הרוסים כורתים עוד ענף בעץ ההצטדקויות שעליו טיפסו הרבה מאיתנו הישראלים. עד אתמול אהבנו להצטדק ש”מה שהרוסים עושים באוקראינה לא שונה ממה שעשו בסוריה ולא שונה ממה שהאמריקאים עשו בוייטנאם, אז מה אתם פתאום נהיים יפי נפש?”

ואז באים הרוסים ומבצעים פשעי מלחמה מחרידים שכבר גם הקשוחים קוראים להם genocide.

וגם מפרסמים את המסמך המחריד הזה שנראה כמו משהו שלא היה מרגיש זר בארון הספרים של מנהיגים נאצים.

בו כתוב ש“רוסיה תיאלץ להיפרד סופית מאשליות פרו-אירופאיות ופרו-מערביות, להכיר בעצמה כערכאה האחרונה של הגנה ושימור של אותם הערכים של אירופה ההיסטורית (העולם הישן) שראויים לכך ושנדחו בסופו של דבר בידי המערב עצמו, אגב תבוסתו במאבק על זהותו.”

אני קורא את זה ואני חושש שרבים בישראל יכולים להזדהות עם המשפט הזה והוא אולי עוזר לענות על השאלה של למה ישראל מתעקשת להישאר בצד הלא נכון של ההיסטוריה.

יש בקרבנו רבים שמעדיפים את הצד ההוא, הישן:

בעולם הישן למדנו להסתדר יופי: עולם שבו פסגת השאיפות היא פרקטיקולריזם לאומי, עולם של תחרות בין חברות ובין מדינות, של שיטת מצליח, של ריאל-פוליטיק, של לא לסמוך על אף אחד- לנו זה בא טבעי, לא לסמוך על גויים אבל ללמוד לחיות איתם, ואולי קצת לעשות כסף על "גויים טיפשים" פה ושם בעגלות או ציורי שמן או אופציות בינאריות או תרמיות קריפטו. כל כל הרבה מההיסטוריה שלנו באה מהעולם הישן הזה, שאנחנו ממשיכים לחיות בכמעט כל חג. גויים התקיפו אותנו, הרגנו אותם, בואו נאכל.

העולם שאליו נעים הפרוגרסיביים במערב הוא מפחיד גם עבורם אבל עוד יותר עבורנו- מה המשמעות של לאומנות פרטיקולרית בעולם ששם במרכז את האוניברסלי, הגנה על כדור הארץ, חיפוש של שיתוף פעולה חוצה תרבויות ומדינות, חיפוש זהות ארוך וכואב שמנסה ובוחן כל כך הרבה גבולות בכל כך הרבה תחומים- דת, תרבות, מין, בטחון, כלכלה, ממשל וכו וכו’. מה יש לנו במשותף איתם? רק התחלנו לחפש את הזהות היהודית הישראלית שלנו וכבר רוצים לחבל לנו בו? התהום שנפער גדל מיום ליום.

יונתן זקס ז”ל כבר כתב על זה באחד הספרים האחרונים לפני מותו, אבל לא שמעתי עוד אף התייחסות למה זה אומר עבור ישראל...

“In a global age, the very idea of a national identity has become problematic. We can no longer build national identity on religion or ethnicity or culture”

מבחינת רבים בישראל העולם הישן אולי מכוער אבל לפחות יש לנו נסיון איתו. עבורם, העולם החדש הוא בבחינת התאבדות זהותית.

אני חושב אחורה על השנים המעצבות של הצבא והאוני’, בשנים ההם הרגשתי שאני חי את הטוב משני העולמות. היום אני חושב שאולי השנים האלה היו חלק מחלון שהולך ונסגר, יתכן שזאת הייתה מותרות שנהנתי ממנה, שבעתיד המציאות תכפה עלינו בחירה יותר דיכוטומית.

אם אכן נצטרך לבחור, אני יודע איזה עולם אני רוצה לנסות לבנות. Buckminster Fuller כתב-

“We are called to be the architects of the future, not its victims.”