חדשנות וחשדנות: לשלוח מהר את התרבות הישראלית לביקור אצל הפסיכולוג התרבותי

(פורסם במקור ב-13.2.2021)

נקודת אור בתוך שלל הטרגדיות הפוקדות אותנו בשנה האחרונה. בספר חדש ופורץ דרך, הפסיכולוג התרבותי ג'וסף הנריך מניח יסודות לחשבון נפש תרבותי שהמערב זקוק לו יותר מתמיד- אבל לא רק המערב, אלא גם אנחנו- וזה מה שמניע אותי לכתוב עכשיו. טיפה רקע- הספר," The WEIRDest People in the World: How the West Became Psychologically Peculiar and Particularly Prosperous" ,

מגולל את סיפורה של הציוויליזציה המערבית, אבל מזווית חדשה של פסיכולוגיה תרבותית. מה זה פסיכולוגיה תרבותית, אתם שואלים? אז אני לא מומחה, אבל נראה שהז'אנר צובר תאוצה הרבה בזכות הנריך ועמיתיו. פסיכולוגיה תרבותית בוחנת בכלים המדעיים החדשים ביותר את ההשפעות העמוקות של תרבויות על אנשים, דרך דת, נורמות חברתיות, מוסדות משפחתיים וכו'. עדיין היום, די רווחת הסברה (בין אם מודעת או לא) שהמרקם הפסיכולוגי של אנשים באשר הם סה"כ די דומה, ותרבות היא משהו מטושטש שם ברקע, שבא לידי ביטוי באוכל של סבתא, סיבולת לאוכל חריף, או העדפות לקבוצות כדורגל. כך למשל קורה שתיאוריות פסיכולוגיות שלמות מושתתות על ניסויים על תלמידי קולג' לבנים אמריקאיים.

מנגד, כפי מדגים הנריך, תוך שזירת חזית המחקר ומקורות היסטוריים רבים, תרבות היא *ה*סוד ביסוד האינטליגנציה, הרגשות, התחושות והאנושיות שלנו בכלל. ומתברר שהתרבות המערבית, בפרט התגלמותה בנצרות הפרוטסטנטית, היא תרבות מאוד יוצאת דופן, למשל בתפיסת התא המשפחתי ואידיאלים אינדיבידואליסטיים. תרבות זו, שאיש לא "תכנן" אותה, עלתה על כל מיני טריקים הרי גורל, כגון איסור על נישואי בני דודים, חשיבה מדעית וזכויות אוניברסליות, ששינו לחלוטין את פני העולם כולו. לא הכל ורוד כמובן- הנריך מביא מחקרים ומראים כיצד פרוטסטנטיות גם מגבירה את שיעור ההתאבדות באוכ', אולי כתוצאה מהבדידות המושרית ע"י האינדיבידואליזם הקיצוני.

אבל מה שבאתי לכתוב כאן עכשיו הוא לגבינו היהודים\ישראלים, ולא התרבות המערבית. בעיניי, הנריך עושה שירות גדול לתרבות שלו בכך שהוא מושיב אותה בכיסא הפסיכולוג ומראה לה את ייחודה, לטוב ולרע. לילד זה עוזר כשממשיגים עבורו במילים את איך שהוא מרגיש, וכך הוא יכול להפרד מהזהות עם הרגש האינסטיקטיבי, ולקבל עליו יותר שליטה. נראה שנכון הדבר גם לתרבויות- אנחנו צריכים להבין את עצמינו כדי להתעלות על עצמינו. אבל אנחנו היהודים\ישראלים עדיין מאוד מבולבלים לגבי מה שמייחד אותנו: סגולה אלוהית, למדנות, הלכה, תורה, עם הספר, ארץ ישראל, צה"ל, 8200...?

קחו למשל את החדשנות של המוח היהודי, שהולידה פרסי נובל ואת אומת הסטארטאפ. כולנו כנראה מסכימים שהיינו רוצים לראות את הייחוד הזה ממשיך ועולה. אבל האם אנחנו יודעים\רוצים לעשות מה שצריך בשביל להגיע לשם? הסוד לפי הנריך הוא גיוון תרבותי, והנה כמה דברים שהוא כותב על חדשנות, שהמערב היטיב לפצח.

"any institutions, norms, beliefs, or psychological inclinations that increase the flow of ideas among diverse minds or open up more opportunities for fortune to show us the way will energize innovation.”

“Younger people are less risk-averse and less tied to tradition, so any institutions that favor putting younger people in charge will be more dynamic. This would have sped up experimentation and innovation.”

“Most complex societies have weighted ancient sages quite heavily. In Europe, however, [...], it mattered less and less whether one’s new findings or latest proposals confirmed or denied the views of the sages.”

בבחינת ישראל בפרספקטיבה זו, בולטות בסיפור שלנו בתרומתן (1) הערך התרבותי הרב המיוחס ללימוד ולקהילה, (2) הגלות הכופה עלינו קשרים קרובים עם עמים המאתגרים אותנו, ו(3) מלחמות ישראל שמציבות אחריות רבה ומחשלת על כתפי ישראלים צעירים.

את הראשון אנחנו מוקירים מאוד, השניים האחרים כרוכים בסבל רב- ובעיקר, הם מולידים חדשנות יותר כתוצר לוואי וכתגובה למציאות כואבת הנכפית ע"י גורמים חיצוניים שלא בשליטתנו. כדי להמחיש, למה שהחילוני והדתי יצטרכו לחכות לצבא ולמילואים בשביל להיפגש, בגלל שמערכות החינוך מופרדות? והנה קמות ופורחות מסגרות מבורכות שמלכתחילה מפגישות בין מגזרים שונים, אבל עדיין רחוק מהקונצנזוס.

החינוך המופרד הוא רק סימן אזהרה אחד- יש תנועות חזקות בישראליות החותרות תחת מנועי החדשנות שמתאר הנריך: נטיות בדלניות חזקות המעודדות חשדנות אינסטינקטיבית מזרים ורעיונותיהם, ויוהרה באשר לעליונות התרבות היהודית\ישראלית, שלא צריכה אף אחד חוץ מעצמה. נוספות על אלה נטיות שמרניות המקדשות מסורות עתיקות גם בפני מציאות שונה לעין שיעור מזו שבהן נוצרו המסורות. כמובן שבהינתן הקונטקסט ההיסטורי אפשר להבין ולהזדהות עם חלק מהנטיות הללו, וכמו שמיכה גודמן אומר- למערב יש גם לא מעט ללמוד מאיתנו. אבל הנק' היא שלכולנו יש הרבה מה ללמוד מכולנו - שם המשחק החדש הוא מטא-תרבותיות, זהות בוגרת וגמישה שלא מפחדת ממפגשים עם השונה, מחפשת ללמוד ואף לשלב\להשתלב עם תרבויות אחרות מתוך ההבנה שלכולנו רק חלק מהפאזל (האסימונים נפלו להנריך לא מנבירה בספרי היסטוריה אלא בעיקר אחרי מסעות רבים לתרבויות לא מערביות). השבטיות היהודית\ישראלית שאנחנו חווים היום על בשרנו היא לא קללה\ברכה אלוהית, אלא תולדה של החלטות אנושיות שיורות לנו ברגליים התרבותיות (הספר "מצעד האיוולת היהודי" מראה זאת בצורה משכנעת למדי).

במובן הזה הקורונה עשויה להיות זרז מבורך, החושף את השבטיות הזאת במלוא כיעורה, וכן את ישראל היפה המתאחדת ומראה סולידריות על אף הכל.

חבריי החוקרים- נראה לי שגם התרבות שלנו תפיק הרבה מביקור אצל הפסיכולוג התרבותי.. והספר של הנריך מתחנן לספר המשך המתמקד ביהדות (וגם לתרגום מאנגלית), הלוואי שמישהו ירים את הכפפה :)