נסיון להבין את המדיניות הישראלית כלפי המלחמה באוקראינה

אני מנסה להבין את המדיניות הישראלית מול המלחמה באוקראינה. אלה קצת משיכות מכחול גסות, אשמח בעזרתכם לחדד את התמונה. אני לא מומחה ליחב”ל ולא פרשן פוליטי. אני אזרח שאוהב את ישראל, מאמין שיש לה המון לתרום לעולם, אבל מאוד מודאג מהנעשה בה. לכן אני מנסה להבין למה היא פועלת איך שהיא פועלת.

* כשאני מדבר על ישראל אני מתכוון למדיניות הרשמית שלה שכיום קצת נוטה לכיוון השמרני (בנט, שקד וכו'), ואני עושה קצת קריקטוריזציה בשביל להעביר את המסר (אני כן מעריך גם שבמידה זו או אחרת מדיניות זו נתמכת גם ע”י רבים במדינה). אני כמובן לא מתיימר לתאר את ישראל המורכבת והרבגונית על כל רבדיה. אני מתמקד בישראל הרשמית כי זה בעיקר מה שרואים מבחוץ בזירת היחסים הבינ”ל.

1. ישראל סולדת מהמערב וחושדת בערכים האוניברסליים הליברליים שהמערב מקדם. ישראל במיוחד סולדת ממדינות אירופה - אתיאסטים אנטישמים מנוונים מוסרית וחסרי אלוהים.

2. ליחסים עם ארה”ב יש מקום של כבוד, ישראל אוהבת להתהדר כבעלת בריתה הקרובה של ארה”ב. יש שם גם הרבה נוצרים ציונים אוהבי ישראל, והחוקה האמריקאית שואבת השראה רבה מהתנ”ך. ישראל רואה את עצמה הרבה יותר דומה תרבותית לארה”ב מאירופה.

3. חוץ מארה”ב, את ישראל מעניין בעיקר הביטחון שלה כלפי מדינות האזור. עוינות ערבית\איראנית כלפי המערב משרתת את ישראל - בזכות כך היא מתפקדת כאי של דמוקרטיה בים עוין (אנחנו אוהבים להרגיש אור לגויים), וזוכה לתמיכה רחבה יותר, בעיקר מארה”ב. ישראל נהנת גם מהיכולת לייצא ציוד ומומחיות בטחונית לעולם שחרד מטרור.

עם התקיפה של פוטין, ישראל שותקת. היא מהמרת על הצד הרוסי. יסתדר לה מצוין בנראטיב שפוטין ירסק מהר את אוקראינה. ישראל לא מאבדת הרבה שינה על גויים שמתים בארצות רחוקות (1,3), אבל היא כן חוששת מפוטין בגלל סוריה (3). ניצחון מהיר של פוטין יצדיק את ההססנות הישראלית- פוטין חזק, ידענו שלא היה כדאי להתעסק איתו. בנוסף, זה יוציא גרוע את המערב: מנוונים, רופסים, ידענו שטוב לחשוד בהם (1).

אבל משהו “השתבש”: האוקראינים גילו תושיה ואומץ רבים, פוטין התגלה כדיקטטור מגלומן רוצח נוראי, ושילוב שני הדברים איחד את המערב מולו. זה לא מסתדר בסיפורים- ככל שפוטין מפסיד יותר כך אנחנו יוצאים יותר פחדנים- שאולי לא היינו צריכים לפחד ממנו כל כך מלכתחילה, ואולי ההימור מנצח היה להתייצב לצד האוקראינים ולעזור למזער את הנזק שהם סופגים. אירופה וארה”ב מאוחדים זה גם לא יושב טוב בנראטיב- מה פתאום שהמערב הרופס יגלה עמוד שדרה מוסרי? (1) אפילו תורכיה נותנת נשק לאוקראינה, לא מתאים שמדינות פה במזה"ת נראות יותר טוב מאיתנו במלחמה הזאת (3). ועוד תפנית מפתיעה בעלילה, פתאום יש המוני פליטי מלחמה לא יהודים שרוצים מקלט בארץ. גם מאוד לא נעים בשביל ישראל שכאמור רבים בה עדיין סולדים ומאויימים מגויים, אפילו פליטי מלחמה חסרי כל. כל העולם גויים, אין להם מספיק מדינות אחרות ללכת אליהם? (1) אנחנו מקבלים על הראש במיוחד מארה”ב שראו בנו בעלת ברית קרובה ולא מבינה איפה אנחנו (2). אכזבה של ארה”ב מעמידה אותנו במקום קשה במיוחד ויכולה בהחלט גם לפגוע בביטחון המדינה, שאנחנו תלויים בארה”ב בנשק ותקציבים. (3)

יותר משישראל בחרה צד במלחמה, היא בחרה לדבוק בסיפור שרוצה ונוח לה להאמין בו, אבל סיפור שנראה שהולך ומאבד קשר עם המציאות. יתכן מאוד שההימור יעלה לה בריחוק מארה”ב וקל וחומר שאר מדינות המערב. ההימור ישסה עוד יותר את החברה הישראלית, שרבים מסתכלים בבושה רבה על מעשי הממשלה. יש לנו היסטוריה ארוכה של לדבוק בעקשנות לסיפורים, לטוב ולרע. אם נדע לעדכן את הסיפורים ולסגל אותם למציאות ששמשתנה בקצב הולך ומהיר: השמים הם הגבול. אם לא נבחן היטב את הסיפורים האלה ולא נדע לעדכן אותם, התהום היא הגבול.

עוד מחשבה- אולי הסיפורים של ישראל יותר מדי מרוכזים בעצמה. אנחנו טובים מאוד ב"הסברה" אבל הגיע הזמן ללמוד יותר הקשבה. העולם משתנה במהירות ואיתו צריך לבחון מחדש הרבה הנחות מוצא שלנו, גם כאלה שהחזיקו אלפי שנים. אנחנו מאוד אוהבים לראות את עצמנו אור לגויים ויותר קשה לנו לראות את עצמנו מוארים על ידי גויים. כמאמר ההוגה ג’ון סטיוארט מיל, “He who knows only his own side of the case knows little of that” .