פורסם במקור במסגרת כנס "מאין דאטא" בבית אביחי (היה אמור להתקיים במרץ 2020 ובוטל בגלל הקורונה).

הגלגול הנוכחי של הבינה המלאכותית (AI) מתגלה כנחשול עוצמתי ששוטף את עולמנו ומשנה אותו כהרף עין מקצה לקצה. למי שרוצה לגלוש על קצה הנחשול בסטייל, אין מקום טוב יותר מעמוד הפייסבוק הנהדר של "עליית המכונות". כפי שמרמז השם, “עליית המכונות" מצטיינת בלספר את הסיפור שכולנו אוהבים להטלטל ממנו. טכנולוגיית Deep-fake ששותלת נאום של ביבי על הראש של פוטין בצורה משכנעת למדי. הם מולנו. במה נעבוד? האם הרובוטים יתהפכו עלינו? מוֹתַר האדם מן המכונה?

אלא שעתיד לשטוף אותנו ואת ה-AI נחשול נוסף, לא פחות עוצמתי, אבל עדיין רחוק מהחיישנים של הציבור הרחב. נתחקה כאן אחר סיפורו של הנחשול, שנקרא "תודעה נטועת גוף", או (Embodied Cognition (EC. ב-EC חוקרים כיצד הגוף מעורב בפעילות המנטאלית שלנו: מחישה ועד שפה, קבלת החלטות, רגש, אסתטיקה ורוח. מייד נצלול לעומק הדברים, אבל קודם לכן חשוב להבין קצת את ההקשר ההיסטורי שלהם.

שני הנחשולים – ה-AI וה-EC – מקורם למעשה באותה רעידת אדמה מחקרית: זו של רשתות הנוירונים המלאכותיות. היה הייתה תקופה שבה חקר הבינה מלאכותית וחקר הבינה האנושית היו שני פנים של אותו המטבע, שהוא החיפוש הכללי אחר מקורה של אינטליגנציה. חלוצי רשתות הנוירונים היו חבורה אקלקטית, אבל בראש ובראשונה הם היו פסיכולוגים ומדעני מוח שחקרו מודלים חישוביים לאינטליגנציה אנושית. במשך רוב הקריירה שלהם לעגו להם וזלזלו בהם מצדדי גישות ה-AI הקלאסיות. ןאולם, לימים רשתות הנוירונים הוכיחו את עליונותן על הגישות הקלאסיות, ועל בסיסן התחוללה מהפכת ה"למידה העמוקה" שאנחנו חווים היום.

מתבקשת שאלה נוספת הזוכה להרבה פחות תשומת לב: אם רשתות הנוירונים חוללו מהפכה בצורה שבה אנו מבינים בינה מלאכותית ויוצרים אותה, מהחומרה ועד התוכנה, האם לא נצפה למהפכה גם באופן שבו מבינים ויוצרים אינטליגנציה אנושית? כלומר, האם לא נצפה לראות תמורות משמעותיות בענפים כגון מדעי המוח, קוגניציה, פסיכולוגיה, חינוך ופילוסופיה? כמו שוק חופשי של רעיונות: בבינה מלאכותית, המשקיעים המוקדמים של רשתות הנוירונים כעת גורפים את ההחזר על ההשקעה ברווחי עתק, פרסום ופרסים יוקרתיים. מי הם המשקיעים המוקדמים של רשתות הנוירונים בחזית האנושית?

בשנים האחרונות התעמקתי בשאלה הזאת, ומה שגיליתי הפתיע אותי מאוד: גיליתי משקיעים מוקדמים בדמות זרם מחקר ענף שבחיים לא שמעתי עליו, הנקרא "תודעה נטועת גוף" (Embodied Cognition). שורשיו ברעיונות שנהגו לפני יותר מ-30 שנה על ידי חוקרים כגון הפסיכולוג ג'יימס גיבסון והבלשן היהודי-אמריקאי ג'ורג' לייקוף. הספרים של שניהם מככבים ברשימת "מאה הספרים המצוטטים בכל הזמנים", אבל לא אני ולא רוב סובבי שמעו עליהם מאומה. המעטים שהכירו אותם היו לרוב חברים שהתמחו בחקר מוח וקוגניציה. כשמחפשים מידע בעברית על EC, מגלים ערך וויקיפדיה בן שלוש שורות, ופוסטים בודדים שמרביתם בני כמעט עשור, הדנים איך לתרגם את המונח לעברית.

הסתקרנתי. החבר'ה האלה זיהו את ה"חד-קרן" של רשתות נוירונים הרבה לפני שזה היה סקסי. איפה הם היום? הרעיונות של EC פרובוקטיביים ונועזים. הם הלכו (ויש יאמרו שעדיין הולכים) נגד המיינסטרים של שלל ענפים מדעיים "כבדים", בין היתר קוגניציה, פילוסופיה, בלשנות ואף מתמטיקה. עכשיו התחלתי להבין מה קורה: למידה עמוקה מצליחה לחדור לשוק הבינה המלאכותית כי שם הסיפור פשוט: רשתות נוירונים אמנם מערערות שיטות קודמות, אבל שם אנחנו למעשה צרכנים אובייקטיביים- הם כלי טוב יותר, ברור שנעדיף אותם. אבל בשוק הבינה האנושית הסיפור שונה לגמרי: כבני אדם, כולנו "מושקעים כבדים": בין אם נרצה או לא, כולנו מחזיקים כבר בשיטות קודמות: דימוי עצמי וגישות פילוסופיות, תרבותיות, ופסיכולוגיות המרכיבות למעשה את "מערכת ההפעלה" שלנו. שינוי שלהם מן סתם קצת יותר קשה מעוד עדכון מערכת הפעלה בסמארטפון, וערעורים עליהם עלולים להוליד משברים זהותיים או מקצועיים עמוקים. אולי בגלל זה פריצות הדרך בחזית האנושית לא זוכות להד?

אם כך, מה מהפכני כל כך ב-EC ולמה זה מעניין דווקא עכשיו? עד ה-EC, הגישות הקלאסיות דגלו ברעיון המוח כמחשב, ששורשיו ב"שכל הטהור" שהורישה לנו הפילוסופיה היוונית: הגוף תפקידו להיות ספק כוח, אמצעי קלט והתניידות. חשיבה שכלית-רציונלית היא הנשגב והנעלה באדם, והגוף נתפס כמקור לרגש, יצרים וצרות אחרות. הציוויליזציה המערבית ובכללה גם זרמים רבים ביהדות מושקעים מאוד ברעיונות הללו, גם אם לא תמיד בצורה מודעת. בתודעה נטועת גוף, כפי שהשם מרמז, סוברים כי לא ניתן להבין או לממש אינטליגנציה במנותק מהאורגניזם ואף לא מהסביבה שבה היא שוכנת. מערכות של חישה, רגש ותנועה משחקות תפקיד מרכזי ומכריע בעיצוב הקוגניציה. לייקוף מדגים יפה בספרו "Metaphors We Live By" כיצד קוגניציה ושפה רוויים למכביר במטאפורות הנולדות מתוך אינטראקציה נטועת גוף עם הסביבה.

ב-EC, חשיבה רציונלית מופשטת לא נתפסת לבדה כפאר היצירה האנושית, אלא, כפי שרבים מאיתנו מרגישים אינטואיטיבית, היא גילום אחד מיני רבים של אינטליגנציה, כלי שלעיתים מועיל אך לפעמים מזיק. היא מפנה מקום גם למשל לאינטליגנציה חברתית שיש לה תפקיד קריטי בפיתוח הבינה האנושית. המהפכנות משתקפת היטב באמרה המיוחסת לגיבסון: "אל תשאל מה נמצא בראש שלך, אלא במה הראש שלך נמצא".

ולמה כל זה מעניין דווקא עכשיו? עד כה, יריבים נטו לראות באמרות כאלו ובכלל ב-EC יותר כספרות הוליסטית וניו-אייג'ית מאשר מדע. אלא שפריצות הדרך של הלמידה העמוקה מתחילות לאשש תיאוריות של ה-EC, וכבר לא נדיר לשמוע חוקרי מוח מנוסים מדברים בהערצה עמוקה על גיבסון וחבריו נטועי הגוף. בהפשטה גסה למדי כדי להמחיש את המהלך שמתרחש, קחו למשל את רשת הנוירונים של חברת DeepMind שלמדה לשחק משחקי Atari ברמה על-אנושית: במקום להניח הרבה הנחות מוקדמות על "מה נמצא בראש" של סוכן ה-AI - בונים רשת נוירונים יחסית גנרית, ומתוך אינטראקציה עם הסביבה היא לומדת את ההתנהגות הרצויה.

מה המשמעויות של עליית ה-EC? כרגע ניתן להצביע על שתי השלכות חשובות: ראשית, היא מאירה באור חדש את השאלה האם מוֹתַר האדם מן המכונה. אם אכן מרכיב מרכזי בקוגניציה נמצא מחוץ לראש (כלומר, בגוף ובסביבה), ה-AI מוגבל קשות ע"י דלות הגירוי שאליו נחשף- למרות החידוש המודגם ע"י ה-AI שמשחק Atari, כמובן שסביבת הלמידה עדיין מוגבלת למדי ומשום כך גם האינטליגנציה המתפתחת בה מוגבלת מאוד ביחס לבינה אנושית.  הכלים הקוגניטיביים שלנו עוצבו בידי אינטראקציה נטועת גוף בת מיליוני שנים שגם ל-AI המבוססת על למידה מתוך אינטראקציה עדיין אין גישה אליהם.

שנית, ה-EC מעלה שאלות נוקבות לגבי בינה אנושית ואופן הטיפוח שלה: היא מוסיפה משקל משמעותי לאלמנט הסביבתי בדיון הוותיק על היחס בין השפעת הסביבה להשפעת התורשה. אם אכן מרכיב מרכזי בקוגניציה נמצא מחוץ לראש, כדאי שנתחיל להשקיע הרבה יותר בסביבות הפיזיות והחברתיות שבהן הראשים שלנו ממוקמים. בפרספקטיבת ה-EC, הבדידות חסרת התקדים השוררת בעולם המערבי אינה מאיימת רק על המרקם החברתי, אלא גם על האינטליגנציה שלנו ועל האנושיות שלנו.

התובנות החדשות מ-EC אכן מזמנות לנו חשבון נפש ושכל כואבים, אך גם פותחות פתח להבנה עצמית עמוקה ומרפאת ברמה האישית והתרבותית כאחד. ה-EC מתיר אותנו מכבליהם של פילוסופיות נושנות וגישות פטליסטיות של קוגניציה שעיקרה אינדיבידואליסטית ומולדת, ומציע עולם שבו בינה מלאכותית לא מהווה חלופה לבינה אנושית. ה-EC מעלה את האפשרות שאנחנו, כמין האנושי, רק התחלנו לגרד את קצה יכולותינו. אם נכרע ברך לרובוטים, זה יהיה רק כי לא השכלנו להתעשת בזמן, להבין ולטפח את מה מייחד אותנו באמת. למי שעוד מייחל לעולם כזה, שבו בני האדם לוקחים אחריות על גורלם והרובוטים נשארים במקום הראוי להם, של עוזרים שימושיים, מוזמנים אל העמוד החדש של 'עליית האנושות'.